דמות אב

המופע בתמיכת מפעל הפיס, מקלט 209, בית הספר לתיאטרון חזותי
אבא שלי שקרן. אני לא בקשר איתו כבר שנים, אבל רק היום אני רואה איך בניתוק מהפרסונה הזו, מהסמכות הזו, מהקשר הראשוני לעולם, כמו ניתקתי את עצמי מאיזו ספינה, ספינת אב.
כאילו המשכתי בציפה על רפסודה, מנווטת את עצמי חופשיה אבל נטולת עוגן או מפרש כשהספינה מתרחקת באיטיות ובכובד.
שקר זה דבר מערער אבל גם מפליא ומלא קסם, הוא בורא עולם במילים. ממש כמו מופע. במובן הזה אבא שלי הוא פרפורמר - הוא ממחיז, הוא מתחזה. אבל מתי המופע נגמר? איפה עובר הגבול?

יוצרת: עדי הלמן // ליווי אמנותי: נורית דרימר, גבי קריכלי, נאוה פרנקל, ארז מעיין שלו, איתי דורון // עיצוב תאורה: עודד קוממי // מוסיקה מקורית: עמית הלמן // אובייקטים: גבי קריכלי // צילום דימוי: אורן סגל // בהשתתפות: טל אברהם, עדי הלמן ועמית הלמן